דמות מסוג [סוג אדם] עומדת בגובה מלא ליד קצה המסגרת, במקצת משמאל, בסביבה [סביבה אמיתית לא גמורה / ריקה / פגועה]. המצלמה ממוקמת מאחור ובמקצת מימין של האדם, מצלמת אותו מזווית שלוש-רבעים אחורית. האדם עומד בשקט ובמחשבה, מביט אל המרחב שלפניו. הסביבה היא [תאר את המרחב האמיתי כפי שהוא קיים עכשיו: ריק, לא גמור, מרוסק, קשיח, חסר חיים]. האווירה מרגישה [טון רגשי: שקט, יבש, היסטורי, מינימליסטי, גולמי]. אור טבעי מאיר את הסצנה, יוצר צללים ריאליסטיים ועומק. קווי סקיצה מצוירים ביד צפים מעל ומתוך הסביבה, מיושרים בדיוק בפרספקטיבה עם המרחב האמיתי. סקיצות אלו מייצגות [מה שחסר / מה שהיה קיים בעבר / מה שיכול להתקיים בעתיד]. קווי הסקיצה הם שחורים, נקיים ומצוירים ביד, דומים לסקיצות קונספט [אדריכליות / פנים / שיקום / תכנון עירוני] עשויות בעפרון או בדיו. המגעלים הם אקספרסיביים, לא מושלמים במקצת ואורגניים — לא קשיחים או מכניים. אלמנטים הסקיצה תפוסים בחזית ובאמצע החזית, נחשבים קרוב לאדם יותר ממה שצפוי. חלק מקווי הסקיצה חופפים בחשאיות את סגנון הדמות ואת המשטחים האמיתיים, משלבים ויזואלית דמיון עם מציאות. הסקיצות צפות באופן טבעי בתוך הסצנה, מתערבות בצורה חלקה עם הסביבה ומעבירות את הרעיון של [חזון / שיקום / שינוי / פוטנציאל] שמתגשמים