סצנת אוהבים מינימליסטית בסגנון גל צרפתי חדש, שחור לבן, בטון של קולנוע אירופי משנות ה-50 עד ה-60. זוג עומד קרוב אחד לשני אך לא נוגע, אינטימיה שקטה מבוטאת דרך קרבה ולא דרך פעולה. האישה נטייה קלות כלפי הגבר; הגבר מסתכל מעבר לה, בחשיבה. בגדים פשוטים ומתבשמים – מערכי גשם, מערכי צמר, סוודרים סרוגים, חולצות קלאסיות. ללא גלמור, ללא עודף עיצוב. פנים טבעיים, איפור מינימלי, ביטויים אותנטיים. הסצנה נמצאת ברחוב פריזאי ריק או במעבר אירופי צר, בשעות הבוקר המוקדמות או באור יום מעונן. כסאות של בית קפה מעוכים, אופניים נשענים לקיר, מרקבי אבן, חלונות עם תריסים. מצלמה סטטית, פריימים בגובה העין, שטח שלילי רחב, קומפוזיציה לא מושלמת. אור טבעי רך, צללים עדינים, גרעין סרט 35מ"מ עדין. הרגשה מועברת דרך עצירה, דממה ומתח לא נפתר – אהבה נוכחת אך לא נאמרת. אנרגיה דיאלוגית מינימלית, ריאליזם פואטי, געגוע שקט, שבריריות אנושית. בהשראה מגודארד / טריפו, קולנוע אנטי-דרמטי, קולנוע תצפיתי, אינטימיה נצחית, רומנטיקה מבוקרת, מדכאות של בית אומנות